הומור נובע מהיכולת להסתכל בצורה חדשה, יצירתית ומפתיעה על מה שכולנו מכירים. כאשר קושרים יחד שני דברים שכביכול לא קשורים או אפילו מנוגדים זה לזה. מצד אחד זה סוג של ביקורת על הבריאה, אך מצד שני היא מגיעה באהבה, בסלחנות, מנקודת מבט כזו שאלו החולשות שלנו וכולנו אנושיים. ולכן הומור אמתי הוא תמיד רך ונעים, נובע מאהבה.
הומור תלוי בהתפתחות אנושית
כדי שאדם יוכל להביט על עצמו ועל האחרים מהצד, ולבטא זאת בסלחנות עדינה המביאה לצחוק, נדרשת ממנו התפתחות אנושית פנימית. לכן הומור לא קיים אצל בעלי חיים, וסוג ההומור הזה אופייני למאות האחרונות של ההתפתחות האנושית ולא היא קיים בתקופות העתיקות. בימי העבר היו נפוצות הטרגדיות ואולי גם הומור סרקסטי ורע המגיע מזלזול של אדם אחד באחר, אך לא סוג ההומור שעליו אנו מדברים כאן.
הומור כמקצוע
קומיקאים מקצועיים הם בדרך כלל אנשים מאוד עמוקים רציניים, שמטבעם מרגישים סוג של דכדוך או ייאוש רגשי, ודווקא ההומור עוזר להם להתמודד עם הרגשות האלו. ההומור שהם הופכים למקצוע, מאפשר להם לצאת מהייאוש אל שמחה ואל נקודת מבט נעימה יותר על החיים.
הומור ככלי מחבר
הומור אמתי נוסע מאהבה, מראה לנו את החולשות שקיימות בטבע האנושי שלנו. מצביע בצורה ישירה על כך שאנו לא מושלמים, אך מראה לנו את חוסר השלמות הזה בצורה נעימה, חמודה, סלחנית. ולכן הומור אמתי מביא לקירוב לבבות ולא לשנאה או לפגיעה במישהו.
הומור טוב מביא להורדת כל החסמים, לריכוך של האווירה. הוא מוריד אותנו מהרמה הגאה, הנפוחה, מלאת החשיבות עצמית, לרמה פשוטה ופתוחה שבה כולנו אנושיים. כולנו כמעט כמו ילדים. לכולנו יש חולשות, צדדים אנושיים ולא ממש זוהרים, ודווקא כשאנו צוחקים עליהן אנחנו בעצם מודים שכאלו אנחנו וזה הטבע, ולכן יכולים להיפתח בצורה שווה וטבעית זה לזה.
הסרת ההגנות, הגאווה, החשיבות העצמית, עוזרת לנו להתחבר, להרגיש קרובים יותר זה לזה. כשאנחנו צוחקים על חולשה משותפת שנמצאת בכולנו, הצחוק הזה כבר מחבר בינינו, אנחנו במשהו דומים וקשורים. ולכן בתהליך של יצירת חיבור, אחדות וקשר בין אנשים, ההומור יכול לבצע תפקיד חשוב ביותר.