אלוהים שלי, רציתי שתדע שהחלטתי לקחת אותך כדוגמא אישית. כולם מדברים בשבחך, בעוצמתך, בגדולתך, באהבתך, אז החלטתי שאם אתה יכול אז גם אני רוצה! עכשיו תבואו ותשאלו – מאיפה יש לה את החוצפה הזו להשוות את עצמה לאלוהים? הוא, שברא את כל העולם בשישה ימים, שקרעה את ים סוף והטביע את המצרים, היא רוצה להיות אלוהים? נשמע כמו דברי כפירה. אז זהו, שלא. אם תפתחו טיפה את הראש ואת הלב אולי תצליחו להבין…
את האלוהים שלי גיליתי כשנחשפתי לחכמת הקבלה. גיליתי אמת מרגשת, מפתיעה, מטלטלת ומעצימה. תחשבו לרגע על הורה. גבר או אישה שלפתע נעשים אבא או אמא. כמה אהבה יש להם כלפי הילדים. כמה רצון לגדל ולטפח אותם – שיצמחו ויהפכו לאנשים בוגרים, ערכיים, חכמים, נבונים, יפים, רגישים וכל אותם הסופרלטיבים שאנחנו מאחלים להם. עכשיו תחשבו על כך שהייתם נותנים הכל בשביל ההצלחה שלהם נכון? יותר מזה – אם הילדים שלכם יעפילו על ההצלחות שלכם זה לא יגרום לכם קנאה. להיפך, זה יגרום לכם אושר אדיר. זה בעצם ההמשך הישיר שלכם.
זוהי בדיוק מערכת היחסים שלנו עם הבורא. הוא יצר אותנו, הוא גידל אותנו, הוא רוצה לראות אותנו מצליחים. אז תשאלו עכשיו מאיפה אנחנו יכולים לדעת מה זה הצלחה עבור הבורא? איך אפשר לדעת מה נחשב מבחינתו לטוב? התשובה נמצאת בגוף השאלה. מה שנחשב מבחינת הבורא לטוב זה הוא עצמו. הוא הרי אלוהים. יש משהו יותר טוב מזה? ולכן, הצלחה מבחינתו היא שאנחנו נהפוך להיות כמותו. הרי הוא ברא אותנו בצלמו ובדמותו. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו נגזרת שלו. יש בנו את כל היכולות להפוך להיות טוב כמוהו. אנחנו רק צריכים לרצות להתגבר מעל כל התכונות האנושיות שלנו כמו קנאה או שנאה ולחזק את התכונות האלוהיות שבנו כמו אהבה. ברגע שנלמד להתייחס אחד לשני כמו שאלוהים מתייחס אלינו העולם יהפוך להיות גן עדן עלי אדמות. לא בעולם הבא אלא עוד בחיינו – בעולם הזה. אז קדימה רבותי, לעבודה!