אומנות מודרנית בחיים

שפע! כולנו רוצים אותו! שפע בריאות, שפע אוכל, שפע מתנות, שפע כסף, שפע פרנסה, שפע אהבה. שפע! גם אני רוצה! אני רוצה שפע! אבל מודה שהשפע שאני מחפשת היום קצת שונה ממה שחיפשתי לפני כמה שנים.

כשהייתי ילדה, אבי סיפר לי לראשונה על ספר הזוהר. אני זוכרת שהייתי מוקסמת מהרעיון שיש ספר שיש בו את כל התשובות לכל השאלות. ספר שמסביר בדיוק מה תפקידנו בעולם, לשם מה אנחנו פה, מה המטרה של החיים האלו? היה ברור לי שכשאגדל אקרא את הספר הזה.

עברו שנים, עברתי מצבים שונים בחיים. חלקם טובים, חלקם קשים, כמו כולם. חיים ומתמודדים. לפעמים החיים היו מתוקים ושופעים כמו עוגת שוקולד חמה עם גלידה נמסה שאפשר רק ללקק את האצבעות, לפעמים היו מרים כמו קפה שחור חזק ולפעמים מלוחים בטעם הדמעות שזלגו על הלחיים. אבל כל חלק או מנה בארוחה היו דרושים עבורי כדי להבין שמשהו חסר. משהו לא יושב עד הסוף. הלב לא שקט…

ואז התחיל החיפוש. חיפשתי את המקום הזה בלב שיספק לי את השקט שאני רוצה. שאגיע למקום של רוגע, שלווה, שלמות. חיפשתי בלימודי העצמה, חיפשתי בחוגים שונים, חיפשתי אצל כל מני מטפלים, חיפשתי בהודו, ביפן, בנפאל, חיפשתי במשפחה, חיפשתי בבני זוג, חיפשתי… יגעתי, יגעתי ולא מצאתי.

אחרי כל כך הרבה חיפושים נזכרתי באותו ספר שאבי סיפר לי עליו כשהייתי ילדה. ספר הזוהר. ספר התשובות לכל השאלות. המדריך לחיים ע"פ הבורא. כך בעצם התחלתי את דרכי בשבילי הקבלה. אין ספק – זו דרך! חתיכת דרך! היא מרגשת, מאתגרת, מתישה, מעצימה, מרימה ומורידה, מרהיבה ומפחידה.

מה אומר, יש אנשים שיוצאים למסעות בהרים מושלגים, מטפסים לפסגות נישאות אל על. יש אנשים שיוצאים למסעות בג'ונגל, בינות העצים העבותים ובעלי החיים הטרופים. יש אנשים שיוצאים למסעות בסוואנות הגדולות לצפות בחיות הבר המרשימות. אני יצאתי למסע אל סודות היקום. המסע של חיי. לא תארתי לעצמי שלימודי הקבלה יהפכו להיות מסע עבורי. מי תאר לעצמו שקריאה בספר – אותיות שחורות על גבי דפי דפוס בצבע קרם, יהפכו להיות עבורי שבילים מפותלים, גשרים צרים, מרחבים ופסגות, עמקים וגיאיות. שאצליח להבין, להתרגש, לכעוס, לכאוב, להתאהב ולגלות את משמעות החיים. ואיזו משמעות אדירה ומרתקת זו!

נכון, המסע שלי עם קבלה לעם עוד ממשיך, עוד לא גיליתי הכל, אבל היום אני יודעת בוודאות שהלב שלי נמצא בדרך הנכונה כי הוא סוף סוף שקט…

כבר תקופה ארוכה שכולם מדברים על ונציה: בהתחלה היו ההצפות ולאחריהן היה את הקורונה עם הסגר התיירותי מה שגרם למים בונציה לחזור ולהיות צלולים, היה גם את הסרטון של הפייק ניוז על הדולפינים שבכלל צולמו במקום אחר, אבל אני רציתי לדבר על ונציה ממקום אחר. רציתי לדבר על העיצוב, אחד העיצובים המטורפים שראיתי, של דירה בונציה. דירה לא גדולה אבל כזו שבה הרצפה היתה מרוצפת בשיש מלא כתמים. החלונות גבוהים וצרים והחלל של הסלון מחולק לשני אזורים מרכזיים: אחד של שלוש ספות היוצרות ח סביב שולחן זכוכית עגול. אחת הספות לבנה עם פינות מעוגלות והשתיים האחרות שחורות בצורת ר. השולחן העגול עומד על שטיח לבן מעוגל שיוצר צורה נקייה על פני הכתמים. בחלקו השני של החלל היו שתי כורסאות ישיבה לבנות הצופות אל אחד החלונות הארוכים והצרים שדרכם אפשר לרואת את התעלות. גם מול הכורסאות האלו היה שולחן זכוכית מעוגל אם כי קטן יותר וכזה שעמד ישר על הרצפה ולא על שטיח. על אחד הקירות היה תלויות יצירות אומנות – תמונות מעניינות מאוד שהוסיפו להרגשה. על קיר אחר, הקיר היחיד ללא חלונות, היו מסודרים מדפים מדפים שעליהם הונחו ספרים או בקבוקי יין או בושם ולצד המדפים עמדה מנורה גדולה ומעל המדפים היו תלויים מנורות תקרה בטור. על הקיר השלישי היה טפט של לבנים לבנות שהוסיף לחדר מימד נוסף.

לא הרבה אנשים הפכו את ונציה לבית שלהם, בעיקר בגלל עלויות המחיה המטורפות וכמויות התיירים, אך אלו שכן עושים זאת ולא עושים שימוש בדירה שלהם לייצור הכנסה נוספת באירבנב או בצורות אחרות, לבטח מתענגים על עיצוב הדירות בצורה כזו. כי זה אופי החיים הונציאני – אומנות, בילוי, אוכל, טפטים, היסטוריה, מעין אווירה כזו שאתה שוקע אליה ולא רוצה לעזוב. גם בבתים אחרים בונציה ראיתי את הדגש המיוחד על העיצוב, את הרגישות בבחירה של טפטים מעוצבים, את הנגיעה האומנותית ברהיטים או בחפצי הנוי השונים ובעיקר את הרצון להשלים את היופי החיצוני של העיר עם העיצוב הפנימי של הבית.

"אתם לא מדברים בגרמניה עברית, שלא תעיזו. או רוסית או אנגלית. לא יודעת איך, תסתדרו ביניכם. עברית זה מסוכן, מסוכן מאוד, אני לא צריכה לספר לך". היא היתה כל כך נחושה, חברתי היקרה, שפחד חזק החל לקונן בליבי. פתאום נסיעה שכל כך רצינו, כל כך תכננו, כל כך ציפינו הפסיקה להיות כזו. איך קרה לנו שלאט לאט המדינה שכל כך הרגישה צורך לפצות את היהודים על מעשי העבר, שילמה הון, הפכה שוב למדינה מסוכנת ליהודים?

כל הכותרות אחרונות, עלו בראשי, כל כך רציתי להתעלם, למחוק. זה רחוק, זה לא נוגע לי, "לי זה לא יקרה". פתאום זה התקרב אלי בצעדי ענק. שוב אני צריכה להסתיר את היהדות שלי, לפחד שיגלו מי אני, להוציא את הרוסיה החוצה. שוב חזרתי שלושים שנה אחורה. לכל תופעות האנטישמיות של הילדות.

הלב פעם בחוזקה, אפילו כאב. האם "יזכה" שוב להרגיש שנויה, זרה, מיותרת? האם שוב "יזכה" לרעוד מפחד למראה צלבי קרס, כתבות נעצה. לא, לא, לנו זה לא יקרה. אנחנו נסעה, נסדר את כל העניינים, נהנה. נחזור בשלום.אני לא אפחד. "לי זה לא יקרה". הרי לפני שנה הכל היה רגוע. דיברנו עברית, דיברנו עם הידיים, צחקנו בקול רם. רק שנה עברה.

רק שנה עברה, אבל כמות תופעות של אנטישמיות בגרמניה הנאורה גדלו וכמו כדור שלג, כמעט לא עובר שבוע מבלי שיקרה משהו ליהודי. אם זה היה רק גרמניה אפשר היה לעצום עיניים, להגיד טוב ההיסטוריה חוזרת, אבל הפעם יש את בני ברוך…

רגע, רגע, היסטוריה כן חוזרת. והפעם יותר גרוע. הפעם לא נראה שימצאו הרבה מדינות, ראשי ממשלה, אנשים בכלל שיעמדו לצידנו, ינסו להציל. הפעם אם זה יקרה, אתם יודעים מה, אני אגיד את מה שאני מרגישה, כשזה קרה, אנחנו נשאר לבד לגמרי במערכה. וקשה לי להאמין שנשרוד. אמא'לה, לאיזה עולם ילדתי את הילדים שלי?!

האם יש עדיין מה לעשות? האם נוכל למנוע מההיסטוריה לחזור, האם נוכל לשנות את הגלגלים מסובבים אותנו במהרה לאסון?

תרשו לי לצוטט את האדם שאולי שנוא עלי ביותר, אבל נראה שהמילים שלו כל כך צודקות, כל כך נכונות, כל כך חודרות ישר ללב. אתם תסקלו אותי על זה, תזרקו עלי אבנים, תצעקו, תתעצבנו איך העזתי לצוטט אותו, אבל תנסו לקרוא בעיון רב, תנסו לקלוט את המסר, תנסו. "היהודים הם בהסכמה רק אם סכנה ממשית מאלצת אותם לעשות זאת, או שגזֵלה משותפת מפתה אותם לכך. כאשר שתי הסיבות אינן תקפות עוד, תופסות תכונותיהם האנוכיות המובהקות את מקומן, וכהרף-עין הופך העם המלוכד הזה ללהקת עכברושים, הנלחמים זה בזה עד זוב דם". (Adolf Hitler, Mein Kampf)

הסכנה היא ממשית, ממש ממשית, אז אולי שלב נסכים שהגיע הזמן להיות בהסכמה, בערבות, בהדדיות, בדאגה ואהבה זה לזה כמו שמלמדים בני ברוך. שנפסיק להיות עכברושים שנלחמים זה בזה בכל מקום אפשרי, בתור בסופר, בכבישים, בזירה הפוליטית, בבית. שנחזור להיות אחים. לפחות לנוכח הסכנה הממשית.

אחרי דיאנה שעברה הרמת חזה וכריס שעבר ניתוח גניקומסטיה הפעם נכיר את פגי שעברה גם ניתוח אף וגם ניתוח מתיחת בטן ומספרת חמישה שבועות לאחר הניתוח איך זה עבר עליה. גם לאחר חמישה שבועות היא זוכרת את הכאב הפיזי ואת תהליך ההחלמה ההדרגתי בו הכאב חולף. השיפור הוא מיידי בהרגשה והולך ומאיץ ככל שהזמן חולף. כמובן שבמקרים רבים ניתנים משככי כאבים כדי לסייע למנותחת לעבור את התקופה הפחות נעימה. כמו מנותחים רבים, במצבים דומים, פגי מספרת על כך שלא רצתה לעשות את הניתוחים ודחתה אותם זמן די רב אך לבסוף החליטה לעשות אותם ועכשיו כשביצעה אותם היא מתחרטת על כך שלא עשתה אותם כמה שנים קודם. תופעה זו מאפיינת מנותחות רבות אשר חשקו לעשות את השינויים במשך תקופה ארוכה אך תמיד משהו עצר אותן מלבצע אותם וברגע שעברו את המשוכה ועשו את הניתוח הן מתחרטות על כך שלא עשו אותו קודם.

לאחר הניתוח פגי מדווחת כמו רבות במצבה על כמה מאושרת היא מהשינוי – השינוי עזר לה לשנות את היחס שלה לא רק כלפי עצמה אלא גם כלפי הבן האוטיסטי שלה וכלפי חיי הנישואים שלה ושהיא שוקלת לעשות ניתוח נוסף. גם תופעות אלו מאפיינות מנותחות רבות וחשוב ללוות אותן בתהליך פסיכולוגי רגשי – פעמים רבות אנו מוציאים את התסכולים שלנו מעצמנו על הסביבה ומקרינים אותם החוצה וכאשר היחס שלנו לעצמנו משתנה איתו משתנים גם היחסים שסביבנו. עם זאת שינויים אלו אינם מחזיקים זמן רב ותוך פרק זמן של שבועיים עד חודש אנו חוזרים לרמה של רגילות, הדבר נכון הן לאנשים שעברו תאונות דרכים והן לכאלו שזכו בפיס ולכן שווה לנצל את התקופה של השינוי כדי ליצור הרגלים או שינוי במסגרת היחסים. עוד דבר שחשוב להיזהר ממנו הוא ההתמכרות לתהליכים, מכיוון שמדובר בפעולה חד פעמית הנעשית בהרדמה וללא מאמץ אמיתי מצד החולה – זהו סוג של מוצר צריכה שעושה מאוד טוב לשעתו אך ללא תהליך פנימי התפיסה העצמי משתנה באופן חלקי ויש סכנה שהמטופלת תנסה לשחזר שוב ושוב את הרגשת ההצלחה והאופוריה על ידי ביצוע ניתוחים חוזרים ונשנים.

מי שזוכר את הודעת הסמס ההיסטורית של אובמה על המינוי של ביידן לסגנו שנעשה דרך סמס ובכך הפך את קהל הקוראים הקרוב לו לראשונים שיודעים על ההפתחויות כך יצירת הודעות לא צפויות באמצעות הסמס היא דרך מצויינת לגרום לתומכים להיות מעורבים. שחרור מידע בפוליטיקה הוא תמיד תהליך מורכב וזהיר, כאשר גם התזמון הוא קריטי. כאשר 90 אחוזים מהודעות הטקסט נקראות תוך שלוש דקות מרגע קבלתן – הערוץ הזה מאפשר לך לקחת שליטה על התקשורת שלך עם המעגל הקרוב אליך.

שימוש נוסף פרט להעברת מידע הוא ארגון מתנדבים – מלבד תרומה כספית ניתן לבקש מתומכיך תמיכה בזמנם – באמצעות קמפיין סמס ניתן להניע מתנדבים לפגישה עבודה ומשם להניע אותם כמתנדבים, לדוגמה: "דרושים 20 מתנדבים לפעילות של דלת לדלת בהרצליה ביום שלישי בערב – מי שפנוי ויכול לעזור מוזמן להירשם בקישור הבא:"

השימוש השלישי האפשרי הוא פרשנות לאירועים שמתרחשים – התקשורת בתקופת בחירות עובדת שעות נוספת ומציינת אירועים והתבטאויות שונות כל העת, עשו שימוש בחלקם כדי להעביר לתומכים שלכם את התגובה שלכם על אותם אירועים/ התבטאויות. הסתכלו על תהליך כזה כתהליך חינוך של התומכים לגבי הדעות והעמדות שלכם בנושאי מדיניות שונים. השימוש הרביעי הוא לנסות לסגמנט מתוך הרשימות שלכם את הצעירים בגילאי 18-34, אלו שעבורם הודעות סמס הם כבר כלי מיושן ושאותם אולי כדאי לשקול להעביר לוואטסאפ או לאמצעי קשר אחר. וכמובן שבסופו של דבר יש להניע את התומכים להצבעה בקלפיות. סדר הפעולות בכללות הוא מעורבות, הנעה לפעולה בדמות התנדבות או אירועים ולבסוף הנעה להצבעה בפועל. במקרים מסוימים כדאי לסגמנט רשימות כלליות לממוקדות יותר ובמקרים מסוימים כדאי ניתן לנסות להניע תומכים לתרומה בדפי תרומה סלולרים שקישור אליהם ישלח בהודעת SMS רגילה. ניתן גם לאפשר לאנשים להצטרף לרשימת התפוצה שלכם על ידי סימוס של מילה מוגדרת למספר מקוצר ואז את המילה עם המספר לפרסם בכל מקום. לדוגמה בשלטים בבתים, סטיקרים של מכוניות, פליירים, כפתורים עם סיכה לתלייה על החולצה, שילוט על אוטובוסים, שלטים באירועים ומפגשים ועוד.

בגדול ישנם שני סוגים של עדשות מגע: קשיחות או מה שמכונה RGP ועדשות מגע רכות. שני הסוגים דורשים מרשם של רופא כדי לרכוש אותן. עדשות מגע רכות בנויות מפלסטיק רך וגמיש המאפשר מעבר חמצן דרכן לקרנית. הן מאפשרות למטופל או למטופלת להתרגל אליהן במהירות רבה יותר ויותר נח ללבוש אותן מאשר את עדשות המגע הקשיחות. בין החומרים החדישים יותר שמהן בנויות עדשות אלו ניתן למצוא סיליקון ג'ל אוהב מים שהם חומרים ידידותיים יותר לחמצן. העדשות הקשיחות מצד שני הן עמידות יותר ובעלות יכולת התמודדות מוצלחת יותר עם לכלוך והן מספקות באופן כללי ראיה ברורה וחדה יותר. הן זולות יותר בשל אורך החיים הארוך יותר שלהן לעומת עדשות מגע רכות. קל יותר לטפל בהן והסבירות שהן יקרעו נמוכה יותר אך כאמור הן פחות רכות מעדשות מגע רכות ויכולים לקחת מספר שבועות עד שמתרגלים אליהן לעומת מספר ימים שדורשות העדשות הרכות.

עדשות מגע לטווח ארוך הן עדשות שמאפשרות למטופל או למטופלת לישון איתן וניתן ללבוש אותן מלילה אחד ועד שישה לילות ולעיתים עד לחודש. מדובר לרוב בעדשות מגע רכות בשל היכולת שלהן להעביר חמצן לקרנית.

ישנן אמנם עדשות מגע עמידות וקשיחות שמעוצבות ומאושרות לשימוש במהלך הלילה אך אורך השימוש תלוי בצורת העדשה והסבילות של העינים שלך לשימוש לילי, מדידה שנעשית על ידי איש מקצוע. חשוב לדעת כי גם בשימוש ארוך טווח יש לאפשר לעינים מנוחה לילית מעדשות לפרקי זמן קבועים כדי למנוע נזק לעינים.

רוב המרשמים לעדשות מגע רכות באים יחד עם לוחות זמנים ללבישה, זה נכון גם לעדשות מגע חד פעמיות המוגדרות על ידי ארגון התרופות הלאומי האמריקאי כעדשות שנועדו ללבישה ולזריקה. עדשות אלו מכונות גם עדשות מגע יומיות משום שבסוף היום הן אמורות ללכת לפח. פעמים רבות עדשות מגע רכות מוגדרות כעדשות מגע חד פעמיות אך בפעמים רבות ניתן להשתמש בהן למשך תקופה ארוכה יותר, חלקן עד שבוע או עד 30 ימים עד לזריקתן לפח. בעת השימוש בהן הניקיון בין לבישה ללבישה הופך לחשוב מאוד.

הומור נובע מהיכולת להסתכל בצורה חדשה, יצירתית ומפתיעה על מה שכולנו מכירים. כאשר קושרים יחד שני דברים שכביכול לא קשורים או אפילו מנוגדים זה לזה. מצד אחד זה סוג של ביקורת על הבריאה, אך מצד שני היא מגיעה באהבה, בסלחנות, מנקודת מבט כזו שאלו החולשות שלנו וכולנו אנושיים. ולכן הומור אמתי הוא תמיד רך ונעים, נובע מאהבה. 

הומור תלוי בהתפתחות אנושית

כדי שאדם יוכל להביט על עצמו ועל האחרים מהצד, ולבטא זאת בסלחנות עדינה המביאה לצחוק, נדרשת ממנו התפתחות אנושית פנימית. לכן הומור לא קיים אצל בעלי חיים, וסוג ההומור הזה אופייני למאות האחרונות של ההתפתחות האנושית ולא היא קיים בתקופות העתיקות. בימי העבר היו נפוצות הטרגדיות ואולי גם הומור סרקסטי ורע המגיע מזלזול של אדם אחד באחר, אך לא סוג ההומור שעליו אנו מדברים כאן.

הומור כמקצוע

קומיקאים מקצועיים הם בדרך כלל אנשים מאוד עמוקים רציניים, שמטבעם מרגישים סוג של דכדוך או ייאוש רגשי, ודווקא ההומור עוזר להם להתמודד עם הרגשות האלו. ההומור שהם הופכים למקצוע, מאפשר להם לצאת מהייאוש אל שמחה ואל נקודת מבט נעימה יותר על החיים.

הומור ככלי מחבר

הומור אמתי נוסע מאהבה, מראה לנו את החולשות שקיימות בטבע האנושי שלנו. מצביע בצורה ישירה על כך שאנו לא מושלמים, אך מראה לנו את חוסר השלמות הזה בצורה נעימה, חמודה, סלחנית. ולכן הומור אמתי מביא לקירוב לבבות ולא לשנאה או לפגיעה במישהו.

הומור טוב מביא להורדת כל החסמים, לריכוך של האווירה. הוא מוריד אותנו מהרמה הגאה, הנפוחה, מלאת החשיבות עצמית, לרמה פשוטה ופתוחה שבה כולנו אנושיים. כולנו כמעט כמו ילדים. לכולנו יש חולשות, צדדים אנושיים ולא ממש זוהרים, ודווקא כשאנו צוחקים עליהן אנחנו בעצם מודים שכאלו אנחנו וזה הטבע, ולכן יכולים להיפתח בצורה שווה וטבעית זה לזה.

הסרת ההגנות, הגאווה, החשיבות העצמית, עוזרת לנו להתחבר, להרגיש קרובים יותר זה לזה. כשאנחנו צוחקים על חולשה משותפת שנמצאת בכולנו, הצחוק הזה כבר מחבר בינינו, אנחנו במשהו דומים וקשורים. ולכן בתהליך של יצירת חיבור, אחדות וקשר בין אנשים, ההומור יכול לבצע תפקיד חשוב ביותר.

כנראה שהודעת ה SMS החשובה ביותר בשיווק פוליטי בעולם או לפחות בארצות הברית היתה ההודעה שיצאה בשנת 2008 כאשר ברק אובמה הודיע על בחירתו בג'ו ביידן לכשלולשה מיליון אמריקאים שהיו ברשימת התפוצה שלו. אובמה המשיך להודיע לאותם שלושה מיליון רשומות על ארגון של עצרות בחירות, לעדכן אותם בהודעות חשובות ולשבור את השיא בתרומות שהוא הצליח לגייס מהם ומאחרים. הרבה מהאנליסטים נותנים את הקרדיט על הניצחון של אובמה למעורבות החזקה שלו דרך אמצעי המדיה החדשים וביניהם הSMS. על היעילות של הערוץ הזה בתקופת בחירות שני הצדדים יכולים להסכים.

הקמפיין של רומני עשה שימוש מושכל ומירבי בהודעות SMS גם כן והוציא הודעה כי הציבור האמריקאי אימץ את הטקסט כערוץ תקשורת ומסחר חשובים. כאשר אתם רצים לתפקיד פוליטי בין אם ברמה הלאומית או במועצת העיר – ישנה חשיבות רבה להישאר קרובים לבוחרים תמיד – לעדכן ולהתעדכן ולשם כך לעשות שימוש בSMS בצורה מושכלת ויעילה אך לא מוגזמת, חודרנית ומטרידה וזו כל החכמה.

אז מהם השימושים החשובים ביותר בהודעות טקסט במערכת בחירות – בין אם אתם פוליטיקאים ותיקים או פוליטיקאים חדשים? קודם כל תזכורת ביום הבחירות – אולי אנחנו מתחילים מהסוף אבל חשוב לתזכר את הבוחרים שאינם מעורבים בקמפיין כמוך כי היום זהו יום הבחירות ועליהם לצאת ולהצביע. ניתן להוסיף בהודעת הטקסט גם קישור עם הכתובת של מיקום ההצבעה שלהם כדי שהם יוכלו לנווט אליו בצורה פשוטה ויעילה. חשוב להסביר עד מתי ניתן להצביע וכמה הצביעו ועד כמה חשוב הקול שלהם. בהכנה ליום הבחירות חשוב לוודא עם התומכים שלך כי כולם רשומים ויכולים להצביע ביום הבחירות – אם לא אז ניתן להסדיר את הרישום מראש ולנצל את האפשרות שמקנה להם התיקון ה15 בחוקה האמריקאית. אם זה בישראל הרי שאנשים שעשו עלייה או שלא שינו כתובת מגורים לעיתים ייאלצו להצביע בעיר אחרת או למצוא קלפי מיוחד שמאפשר להצביע מחוץ לעיר. עוד שימוש חשוב במערכת הבחירות הוא התראה על אירועים, לקראת כל אירוע חשוב להזמין ולתזכר את כל העוקבים שלך – גם אלו שלא יגיעו פיזית ירגישו תנועה וחלק מקהילה ותמיד תוכל גם להוציא שידור חי בקישור לכל מי שלא יכל להגיע פיזית.